זהו ספר שתוכנן עבור ילדים בגילאי 6-12, לאפשר להם לאייר בתמונות שהם בוחרים לצייר.אין צורך שתציעו הצעות, הם זקוקים למעט מאד הוראות או הסחות דעת חיצוניות כיוון שהם משתמשים בסמלים, קוים וצבעים על מנת לספר את סיפורם האישי. חשוב שיהיה הורה, או מבוגר שמטפל, שיהיה זמין לקרוא את הקונספט של כל יחידה, ולקלוט את הביטויים הלא-מילוליים שלהם בלי צורך ללחוץ עליהם יותר מדי. זה בסדר לשאול אותם אם הם מוכנים לספר לכם יותר על תמונה, על מנת לעודד תקשורת.
התמקדו ברעיונות ובהתבטאויות שלהם במקום ביכולת הציור שלהם. ספר זה מיועד להיות הסיפור האמיתי שלהם, לא ספר תמונות נחמד. הקשיבו בתשומת לב והיו מודעים לכך שלמילים שמבוגרים משתמשים בהן, יכולות להיות מספר משמעויות, מה שמבלבל ילדים. אם התמונות מלמדות על הבנה שגויה, היו עדינים לגבי הערות, והיו מודעים לכך שמה שילד חושב יכול להיות חזק באותה מידה כמו מה שבאמת קרה.
הוראות שימוש בספר הזה
ספר זה תוכנן לשימוש שבועי של שעה או שעה וחצי אבל הצרכים האישיים עשויים להשתנות. התפיסות החינוכיות מחולקות לשש יחידות עם מטרות ספציפיות לכל יחידה. ילדים צריכים לדעת שזהו ספר שמטרתו לעזור להם ללמוד על המוות ועל תחושות של אבל. זה אינו דבר שיכול להיעשות במהירות, אבל זאת פעילות שדורשת זמן והתוצר יכול להישמר כמזכרת של הבן אדם היקר להם.
כל ילד יזדקק לחפיסה בסיסית של 8 צבעים על מנת לאייר את סיפורו. צבעים אלה מוצעים משום שהם יותר אפקטיביים לביטוי רגשות שונים מאשר טושים אשר הזרימה שלהם חופשית ואינה קשורה למידת הלחץ שהילד מפעיל עליהם. ילדים אוהבים לאייר את ספריהם כי הם חושבים באופן טבעי במונחים של סמלים במקום מילים, עד שלב כלשהו בין הגילאים 9 ל- 12. ילדים מבוגרים יותר עשויים להעדיף עפרונות צבעוניים ולהשתמש יותר במילים.
מבוגרים עשויים לרצות לעבוד על היומן של עצמם בזמן הזה, ולרשום את רגשותיהם האישיים, מחשבותיהם וזכרונותיהם שהם היו רוצים לחלוק. ילדים לומדים להתאבל ע"י צפיה במבוגרים. אל תנסו להגן עליהם מרגשות קשים. עזרו להם להבין ולבטא רגשות כך שהם יהיו מסוגלים לפתח כישורי התמודדות עם הקשיים הטבעיים של החיים.
